הסתעף

Hebrew

Root
ס־ע־ף (s-ʿ-p)
2 terms

Verb

הִסְתַּעֵף • (hista'éf) (hitpa'el construction)

1. to branch (divide, split)

Conjugation

Conjugation of הִסְתַּעֵף (see also Appendix:Hebrew verbs)

non-finite forms		to-infinitive		לְהִסְתַּעֵף
		action noun		הִסְתַּעֲפוּת
finite forms		singular		plural
		m	f	m	f
past	first	הִסְתַּעַפְתִּי		הִסְתַּעַפְנוּ
	second	הִסְתַּעַפְתָּ	הִסְתַּעַפְתְּ	הִסְתַּעַפְתֶּם	הִסְתַּעַפְתֶּן
	third	הִסְתַּעֵף	הִסְתַּעֲפָה	הִסְתַּעֲפוּ
present		מִסְתַּעֵף	מִסְתַּעֶפֶת	מִסְתַּעֲפִים	מִסְתַּעֲפוֹת
future	first	אֶסְתַּעֵף		נִסְתַּעֵף
	second	תִּסְתַּעֵף	תִּסְתַּעֲפִי	תִּסְתַּעֲפוּ	תִּסְתַּעֵפְנָה1
	third	יִסְתַּעֵף	תִּסְתַּעֵף	יִסְתַּעֲפוּ	תִּסְתַּעֵפְנָה1
imperative		הִסְתַּעֵף	הִסְתַּעֲפִי	הִסְתַּעֲפוּ	הִסְתַּעֵפְנָה1

¹ Rare in Modern Hebrew.